התכנית הביולוגית מופעלת על ידי התת מודע שלנו כדי להגן עלינו, לאפשר את הישרדותנו גם במצבי סטרס. התכנית הביולוגית מתנהלת בגוף הפיזי והטריגרים שלה הם רגשיים.
בשגרה מערכת העצבים הסימפתטית פעילה בשעות היום ותפקידה הוא לאפשר ערנות ופעילות. בלילה המערכת הפרא סימפתטית פעילה ומטרתה רגיעה ושיקום.
כאשר האדם חווה את הטראומה נוצרת תגובת סטרס בגופו והגוף עובר למצב סטרס מתמשך.
אירוע משמעותי שתופס אותנו בלתי מוכנים ובלי אסטרטגיה להתמודדות כגון: פחד, עלבון פגיעה וכו', משפיע על הנפש שלנו שהיא החלק האנרגטי שמפעיל את הגוף.
כאשר אדם מוצא פתרון לקונפליקט שלב הסטרס הפעיל מסתיים (שלב זה יכול לקחת דקות בודדות, שנים, ולעיתים חיים שלמים).
כאן מתחיל שלב הריפוי/תיקון, הגוף רוצה לחזור לשגרה או הכי קרוב לכך שמתאפשר.
בשני השלבים אנו חווים סימפטומים פיזיים ונפשיים, חוסר הבנה של התהליך גורם לכך שנחפש תרופה להעלים את הסימפטומים.
כחלק משלב התיקון מצטברים נוזלים באזור הפגוע במוח ובאיבר המקושר בגוף. מטרת הנוזלים היא להביא ריפוי לאזור הפגוע במוח. בשלב הבאה הגוף רוצה להוציא את הנוזלים לאחר שתפקידם הסתיים, וזה קורה על ידי פולס חזק שדוחף את הנוזלים מהמוח, תהליך זה גם הוא מלווה בסימפטומים פיזיים שלעיתים בעלי תגובה קריטית עבור האדם.
כוחו של תהליך זה הוא בכך שהתהליך עובד מהתת מודע ואנו לא מודעים כלל לתהליך ולקשר בין האירועים. הבנה של הטריגרים מאפשרת סיום התהליכים וחזרה לשגרה, וזהו תפקידו של המטפל ברפואה חדשה.
שלבי התהליך:
רגע האירוע – הפירוש שלנו כלפי האירוע מייצר רגש עז (שבחוויה שלנו אורך שניות בודדות או יותר מכך), גורם לרישום פיזית במוח ("צלקת") ופגיעה באיבר המקושר ישירות לאזור במוח שבו נוצר הרישום.
השלב הפעיל – מתחיל ברגע האירוע ונמשך עד לפתרון הקונפליקט. שלב זה מתאפיין בשינויים זמניים מהירים ברקמה או באיבר בגוף שלנו ומטרתו היא לתת מענה לקונפליקט, זהו תהליך שמנוהל על ידי התת מודע. שינויים אלו יכולים להיות שגשוג (גידול) תאים או החסרת תאים ברקמה או באיבר, ובדרך כלל בשלב זה לא נחוש כאב. בשלב הזה הגוף נמצא תחת השפעה מתמשכת של מערכת העצבים הסימפתטית, שפירושה מצב לחץ בלתי פטור, והסימפטומים בשלב זה יכולים להיות: מחשבות שחוזרות על עצמן ולא מרפות, תחושת קור בגפים, קושי להירדם ונטייה להתעורר בשעות הקטנות, תאבון ירוד, עצב או דכדוך עד תחושת דיכאון כאשר שלב זה אורך זמן רב ביותר, ויתכן חוסר תחושה ברקמה או איבר בגוף, איבוד משקל ועייפות מתמשכת. (הפחתת תאים או תפקוד האיבר בשלב הפעיל היא תגובה עבור איברים הנשלטים ע"י המודלה [המוח המאורך] וע"י הקורטקס [קליפת המוח] לעומת שגשוג או תפקוד האיבר בשלב הפעיל היא תגובה עבור איברים הנשלטים ע"י גזע המוח והצרבלום [המוחון]).
פתרון הקונפליקט – הפתרון נוצר בחוויה או בתפיסה שלנו, ע"י כך שנוצר מצב שעונה על תחושת האין אונים שלנו ובשלב זה אנו עוברים לשלב התיקון והריפוי באופן מידי.
שלב התיקון – התיקון של השינויים שנוצרו בשלב הפעיל. כלומר במקום שנוצר שגשוג תאים בשלב הפעיל תיוצר כעת פעולה של הפחתת תאים ובמקום שבו נוצר בשלב הפעיל החסרת תאים יוצר כעת מצב של שגשוג תאים. בשלב זה נפסק מצב הסטרס הקבוע של השלב הפעיל ולכן נפסיק לחוש את הסימפטומים של השלב הפעיל. בשלב זה יתכנו מצבי כאבים, דלקת, הצטברות נוזלים ובצקת באיבר המקושר, אשר יכולים להימשך עד לסיום התוכנית הביולוגית ובשלב זה בדרך כלל נחוש סימפטומים אשר אותם נזהה כמחלה. בשלב זה נוצרת בצקת באזור הרישום במוח, שנועדה לרפא את הרישום ("צלקת").
שלב משבר התיקון – בשלב זה הגוף יוצר תיקון במוח באזור שבו נוצר הרישום הפיזי ("הצלקת") בזמן הקונפליקט. התיקון נעשה על ידי פולס במוח שדוחף את הבצקת שסיימה את תפקידה מהמקום הפגוע.
שלב סיום התיקון – בשלב זה חוזרת הרקמה או האיבר המקושר למצב הקרוב ביותר האפשרי למצב שהיה לפני תחילת הקונפליקט ותחילת התוכנית הביולוגית, בשלב זה נרפאנו בין אם עברנו טיפול רפואי מכל סוג או כריפוי ספונטני.
מצבים נלווים:
מחלה כרונית נוצרת כאשר יש בחיינו טריגר שמפעיל את התוכנית הביולוגית מחדש, כלומר יש משהו שמזכיר לנו את האירוע המקורי כגון צבע, ריח, צורה, צליל, אדם, מילה, סיטואציה ועוד.
החמרה נוצרת בעקבות סימפטומים או אבחון של המצב הרפואי, אשר יוצר סטרס חדש שמפעיל תכנית ביולוגית חדשה (מחלה חדשה).